ערך השואה

פלא יועץ ערך השואה

אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבועות לא א) ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו (יחזקאל יח יח) זה הבא בהרשאה, שהוא עובר ומתעבר על ריב לא לו. וכבר יש צדדים להתר כמפרש בפוסקים, אבל האיש השלם שהוא אוהב שלום ורודף שלום, לא יאבה לכנס בתגר זה על בצע כסף וכדומה להרחיק ממנו אוהב ורע, ובפרט התלמידי חכמים צריכים לזהר מאד כמו שצריכים לזהר בכל עניניהם ביותר יזהרו בזה, שאם יגרמו להוציא ממון מזה לזה בדינא ודינא על ידי טענותיו, האיש אשר יצא חיב בדין לא יוכל להתאפק מלדבר תועה על התלמיד חכם, כי הד''ם הוא הנפש (דברים יב כג). ונמצא עובר על ולפני עור לא תתן מכשל, וגם אסו''ר נלוה עון חלול השם החמור, ובפרט אם הרב מורה צדק, והתלמיד חכם חותר חתירה ברב טענות ופלפולים לחיב את הזכאי, זה הדבר אש אוכלה הוא ושלהבת המחלקת עולה ונפק חרבה רבה (וכמו שאכתב בערך ''משפט ודין''):

אי לזאת התלמיד חכם שהוא ירא את ה' אי יהבי לה כל חללי דעלמא לא יכנס בתגר זה, ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. אמנם יש אפנים שאי אפשר לומר ונקה מלהיות מרשה, כגון אם אביו ואחיו הולכים לארץ ישראל והניחו מעותם ביד אחרים שצריך לפקח על עסקיהם ועל נכסיהם, כי מי יחוס עליהם יותר ממנו, ואפלו אם איש זר הולך לארץ ישראל ואין לו קרובים לסמך עליהם ואינו מוצא איש הגון שיפקח על עסקיו, במקום שאין אנשים חיובא רמיא לעשות חסד גדול כזה לזכות נפש מישראל שילך לארץ הקדושה. אך אם יוכל, יתנה שאינו מקבל לצאת לריב ולדון עם אחרים בדינא ודינא, רק שיהא משתדל לפקח על עסקיו עד מקום שידו מגעת בשלום ובמישור:

וכן להיות אפוטרופוס על נכסי יתומים מצוה רבה קעבד לילך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא שהוא אבי יתומים, וליכא למחש למידי אם יצא לריב עליהם, כי אפלו מאן דשקלי מנה ממונא בדינא ודינא לזמר וליזיל, שנצל משד עניים מאנקת יתומים, וכל באי שער עירו יהללוהו בשערים מעשיו שהוא מפקח טוב על נכסי יתומים כדת מה לעשות. ומצוה זו מטלת ביותר על ראשי ומנהיגי הערים, שתהיינה עיניהם פקוחות מאד על נכסי יתומים לבל תכלה קרנא חס ושלום, וידחקו את האלמנה בנעם שיח שתוציא מתחת ידה את כל אשר לה, ושתסתפק בהוצאה מועטת בדחק ובצער כדי שיהיה להם קרן קים בגדלן, וירדו לדין עם כל אדם בין בדיני ישראל בין בערכאות של גויים, ויכפו אותם בכל מיני כפיות כדי שלא להניח לאבד מנכסיהם אפלו פרוטה קטנה, ואין בזה עון אשר חטא ולא מקום חשדא אלא מצוה ודבר חמדה. ואפלו לגדול אם אינו בר דעת אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ורוצים לעשקו ולגזלו, כגון דא מצוה רבה לכל מי שידו מגעת להציל עשוק מיד עושקו. ועל זה אמרו (משלי ל ו) פתח פיך לאלם. ואלו דברים שה''ן להם שעור וגבול ובין טוב לרע בל יוסיף ובל יגרע: