ערך שיחה

פלא יועץ ערך שיחה

כבר כתבתי לעיל בערך פה רעת הפה שאינו נזהר ונשמר מדבורים אסורים. ולהיות שהפה קל המרוץ ובאסורה דשו בו רבים ונעשה כהתר, על כן אשנה פרק זה בסיעתא דשמיא ואעתיק בקצור דברי קדוש, הרב החסיד בספר ראשית חכמה פרק י' משער הקדשה בתוספת קצת נפך למען יהיה לזכרון בין עינינו אולי נוכל נכה בהיצר הרע לבל ישלט בנו, וה' אלהי''ם יעזר לנו, אמן כן יהי רצון:

(א) הדבור הוא כנגד ה''א אחרונה שבשם והוא פני אדם שבמרכבה.

(ב) כתיב (משלי יא יג) ונאמן רוח מכסה דבר. רצונו לומר, שיהיה חזק ברוחו שלא להוציא למקום שאינו ראוי:

(ג) ההוא הבל דאיהו לבטלה, כד נפקא נשמתה מגלגלא לה כאבנא בקוספיתא.

(ד) הבל שאינו קדוש עולה לקלפה ובונה בניני שוא, הבל המה מעשה תעתועים, ושם תעלה נשמתו אחר מיתתו:

(ה) ראוי לקדש פיו שלא יצא דבר קדשה בכלי פגום דלא שריא בה קדשא בריך הוא, בגין דאיהו בעל מום, וכתיב (ויקרא כא יח) כל אשר בו מום לא יקרב

(ו) כל שיש פגם בפיו או בדבורו יתחיב לבוא בגלגול לתקן את אשר עות.

(ז) תנינן (אבות א, יז) לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, ולא המדרש הוא העקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא:

(ח) אמרו בש''ס (חולין פט ב) אמר רבי יצחק, מה אמנותו של אדם בעולם הזה, יעשה עצמו כאלם. פרוש, שכמו שעל ידי האמנות ימצא חיים, כן על ידי השתיקה, כי כל הבל שהוא מוציא ממעט חלק מחייו, ועל ידי השתיקה ימצא חיים:

(ט) כתיב (קהלת ה א) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהי''ם, כי האלהי''ם בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים. רצונו לומר, אל תבהל שלא ימצא בה פגם שהוא בהלה וקלפה. על פיך רצונו לומר שלא תפגם בשכינה שהוא על פיך. ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהי''ם רצונו לומר, חשב שאתה לפניו ושומע דבריך, אם כן, דבר קדשה שאתה מדבר לפני האלהי''ם אל תמהר להוציאו, אלא תתישב תחלה. כי האלהי''ם בשמים, רצונו לומר, שהוא עם כל פמליא שלו דן כל דבור ודבור שלך. ואתה על הארץ, רצונו לומר, שעל ידי השתיקה אתה מסלק מן הארץ מהחמר שבה ומשתוה עם המלאכים. ועל כן יהיו דבריך אפלו אותם שהם צרך שלך להנאתך, יהיו מועטים:

(י) כתיב (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה שחו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויק''ר כו ז) אפלו דברים שאין בהם ממש נכתבים על פנקסו של אדם וקוראים לפניו בשעת מיתתו, חבל על כמה פנקסים שימלאו מזה למי שאינו נזהר:

(יא) אמרו בזהר הקדוש כל מלה ומלה דאפק בר נש מפמה סלקא לעלא ובקעא רקיעין ותמן אתבחנת ואתדנת:

(יב) כתיב (תהלים לד יג) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצר לשונך מרע. רצונו לומר, שמי שמתגבר על יצרו ונוצר לשונו מרע דהינו דברים בטלים, שהוא כמוציא שכבת זרע לבטלה שנקרא רע, הוא ראוי שיקרא איש, מאחר שגובר על יצרו ואינו מדבר בשעה שיצרו מפתהו. החפץ חיים רצונו לומר, ששמירת הלשון גורם דבקות באלהי''ו שהוא עקר החיים. אוהב ימים לראות טוב העולם הבא. נצר הוא מגזרת מצור, דהינו חומה, להורות על השמירה הגדולה שצריך להשמר:

(יג) הדין נותן לקדש הדבור מאחר שיוצא מהלב, שהוא קדש הקדשים, אל הפה, שהוא ההיכל:

(יד) הראשונים היתה תפלתם בוקעת הרקיעים ועולה מעלה מעלה לעורר הרחמים, והיה מתקים בהם (איוב כב כח) ותגזר אמר ויקם לך. מפני שהיו נזהרים בכ''ב אותיות הקבועות בכיהם שלא לפגמם בשיחה בטלה:

(טו) קנית מדת השתיקה צריך טרח רב מפני הרגל הלשון ומהירותה לדבר, ויצר סמוך מפתהו הסת כפול לדבר, והדבור מקשקש בקרבו כזוג עד שיוציאנו מפיו, ומי שיקים מדה זו של השתיקה יהיה מפתח לו לקנית שאר מדות טובות ומבטח לו שילמד ויקים:

(טז) מי שירגיל בשתיקה ירויח בזה הכונה בתפלה, ומביאו לידי ענוה ויראה, כאשר יחשב שהוא לפני השם יתברך ובשביל זה שותק כדי שלא להכעיסו בדבריו, וכל השלמות יקנה על ידי זה:

(יז) תנן (אבות ג יג) סיג לחכמה שתיקה. כי תלמיד חכם המדבר דברי בטלה, כנגדו דברי תורה יוצאים ממנו:

(יח) כתיב (משלי י יט) ברב דברים לא יחדל פשע וחושך שפתיו משכיל. רצונו לומר, שיש לו שכל לדבר במקום הראוי לדבר, וגובר שכלו על יצרו ומונעו ממקום שאין ראוי לדבר, כי השכל רב ושליט, כל אשר יחפץ יעשה:

(יט) הקדוש ברוך הוא ברא לפה שתי דלתות, השפתים והשנים, כדי שיסגרם וישמר לשונו כמו ששומר כסף וזהב ומרגליות:

(כ) כתיב (קהלת א ח) כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר. וכתיב (דברים ו ז) ודברת בם ולא בדברים בטלים. מכאן למדו רבותינו זכרונם לברכה (יומא יט ב) שהמדבר דברים בטלים עובר בלאו ועשה:

וכתיב (מלאכי ב יז) הוגעתם ה' בדבריכם. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (שמו''ר יג א) אמר הקדוש ברוך הוא, בבריאת העולם לא היה יגיעה לפני, דכתיב (ישעיה מ כח) לא ייעף ולא ייגע, במה אני יגע, במי שמדבר דברים בטלים לפני, זו קשה מכלם, אוי לו לאדם שכך גורם לבורא עולם. ואם כך נאמר על דברים בטלים, על אחת כמה וכמה על דבורים אסורים יחרד האיש וילפת. והאיש אשר הוא יהודי ומאמין בדברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים שהם אמת ודבריהם אמת, יהיו הדברים כתובים ומנחים באפנדתו לזכרון בין עיניו ובהם יהגה יום ליום, אולי יוכל למשך ידו ולשמר פיו מעט מעט עד אשר יקנה מדת השתיקה. וגדר לזה, שיאסר אסר על נפשו שלא להיות בחברת בתי כנסיות של עמי הארץ ויושבי קרנות, אלא בד קדש ילבש, או יתחבר עם יראי השם וחושבי שמו, החסים על נפשם ועל כבוד קונם ומדברים רק טוב, מה טוב חלקם: