פלא יועץ ערך בית המדרש
אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוכה נב, ב, קדושין
ל, א) אם פגע בך מנול זה, משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נמוח, אם
ברזל הוא מתפוצץ. ובית המדרש הוא המקום שלומדים בו תורה ברבים. וראוי ליחד מקום בכל
עיר ועיר שיהא מיחד לבית המדרש ללמד תורה ברבים. אם יש תלמידי חכמים בעיר, יאספו
כלם כאחד מדי יום יום או לילה ללילה, ויהיה להם קביעות ללמד בעיון ופלפול במקום
שלבם חפץ בגפ"ת או בפוסקים וכדומה. כי אמרו רבותינו ז''ל (ברכות ח
א) אוהב ה' שערים המצינים בהלכה מכל בתי כי, בסיות ובתי מדרשות,
ואין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ולשאר עמא דארעא יהיה
להם מקום קבוע ללמד ברבים סדר חק לישראל, ובערב גם כן ילמדו ברבים מקרא משנה, ויקחו
להם איזה תלמיד חכם שידרש להם דברי אגדה ודינים ימוסר, ובזה יקימו והגית בו יומם
ולילה (יהושע א ח). וכן בכל ליל הששי יקבעו מדרש
וילמדו דנים לדעת את חקי האלהים ואת תורותיו, ושאר למודים כגון, משניות, אדרא,
תהלים. ומה טוב ומה נעים ללמד פעם אחת בשבוע סדר תרי''ג מצוות לקים ונשלמה פרים
שפתינו (הושע יד ג):
וטוב לגבר שאל ימנע רב טוב מעצמו, ואל ימנע עצמו מבית המדרש
אפלו פעם אחת. ואל יטעהו יצרו במשאות שוא ומדוחים, כי גדול כח תורה דרבים לרצון
ונחת רוח לפני אביו שבשמים, ומה גם בלמוד העיון והפלפול, שאין התורה נקנית אלא
בחבורה (ברכות סג, ב). וכתיב (ירמיה נ
לו) חרב אל הבדים, ואמרו חז''ל (ברכות שם, תענית ז,
א) חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה,
ולא עוד אלא שמטפשים, ולא עוד אלא שחוטאים. וכתיב (משלי כז
יז) ברזל בברזל יחד וכו'. ותנן (אבות ו,
ה): התורה נקנית בפלפול החברים. ומה גם לברר הדין על בריו, החבורה
צריכה מאד, שהרי אמרו (סנהדרין ז, ב ע''ש) דרבא כי
אתי טרפה קמה מכניף לכלהו טבחי דמחוזא, אמר, כי היכי דלמטי להו שיבא מכשורא. ואנן
יתמי דיתמי מה נענה בתרה. אמנם צריך שיהא הלמוד כדת וכהלכה, שיהיו מנעימים זה לזה
בהלכה, ולא חובלים זה את זה בהלכה, ולא יאמר קבלו דעתי, ולא יהא תוקע עצמו לדבר
הלכה, אלא כל אחד יאמר דעתו פעם אחת אם קבלו, קבלו, ואם לא קבלו, מאי אכפת לו, ולא
יתחזק מאד לסתר דברי חברו. ויהא אדם ירא שמים ומודה על האמת ומקבל האמת ממי שאמרה
ולא יבוש, כי מודים דרבנן הינו שבחיהו. ואם גדלה חיוב האהבה בין איש ובין רעהו אצל
כל אדם, על אחת כמה וכמה בין החברים הלומדים ביחד, שכתב הרב האר''י שצריך שיהא
ביניהם אהבה עזה, אהבת הנפש, כגוף אחד כאיש אחד:
וכל ההולכים לבתי מדרשות יזהרו לישב שם באימה ביראה, כלם כאחד
באגדה אחת יושבים ולומדים בשפה ברורה ובנעימה קדושה. ובשעה שהחכם דורש יעמדו כלם
בשתיקה, ותהיינה אזניהם קשובות אל דברי הדורש בחבה לשמר ולעשות ולקים, ומכל מקום לא
יעשו חס ושלום שחוק או קלות ראש או דברים בטלים כיושבי קרנות בבית המדרש, כי גדולה
קדשת בית המדרש יותר מקדשת בית הכנסת (מגילה כז א),
וכל בי עשרה קדמא שכינתא (סנהדרין לט א). וצריך לישב
שם באימה ויראה, עושה אלה יהיה חלקו מיושבי בית המדרש, ואם לא ההעדר טוב ממציאות
הרע, שאם הולך שם לישן ולהיות מעלה עשן כל הלילה ולעסק בשיחה בטלה ושחוק וקלות ראש,
יאמר ה', (ישעיהו א יב), מי בקש זאת מידכם רמס חצרי
ולבוא אל ביתי להיות חוטא ומחטיא הלוא טוב לכם שתנוחו על משכבכם בביתכם. אבל אם
יוכל לכף את יצרו לישב שם כאשר יאות, עוסק בתורה או שומע בלמודים, לא יאבד מלילך
לבית המדרש אפלו פעם אחת, שהרי אמרו רבותינו ז''ל (חגיגה ט,
ב) איזהו חסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חבריו לדבר מצוה ולא נמנה
עמהם. ואמרו רבותינו ז''ל (דב''ר ז א), שעל כל יום
שמנע אדם עצמו מלילך לישיבה של מטה, דוחים אותו לעתיד לבוא מישיבה של מעלה, ומאבד
טובה הרבה של הלמוד ברבים, ומאבד מדעת את חקי האלקים ואת תורותיו, ומאבד טובה מרבה
של הקדישים, וכהנה טובות הרבה. לכן אוהב נפשו יהא חלקו מיושבי בית המדרש תמיד. אשרי
מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו:
