ערך אהבת לומדי התורה ויראי השם וחושבי שמו
אהבת לומדי התורה ויראי השם וחושבי שמו גם היא נמשכת מאהבת
המקום, כי מי שיש לו אוהב נאמן הוא אוהב גם את בניו ובני ביתו. ועוד כיון שיש לו
אהבה עזה עם אוהבו ומבקש טובתו בכל נפשו ובכל לבבו, כל העושה טובה ונחת רוח לאוהבו
הוא אוהב אותו. ועוד שכבר אמרנו שהשכל מחיב לאהב את איש חמודות, שלם במדות ובדעות,
כל שהוא בדומה לו בעל חמודות או אוהב את השלמות אף אם אינו בו. הנה מכל אלו הטעמים
ראו לעורר את האהבה ללומדי התורה וליראי ה' וחושבי שמו (מלאכי יג
טז), שיהיו חביבים כבבת עינו. והנה שכרו אתו, כמאמר רבותינו ז''ל
שאמרו (שבת כג ב): מאן דרחם רבנן, הוין לה בנין
רבנן. ועקר האהבה היא בלב, אבל צריך שתהא נכרת גם כן במעשה, שאם הרחיב ה' את גבולו,
יהא מחזיק ביד לומדי התורה בכל נפשו ומאדו, ויהיה עושה ומעשה; ואם אין ידו משגת, על
כל פנים יעשה בגופו גדול שמושה כל אשר בכחו באפן שיהא בלי טרדא עומד על המשמר על
התורה ועל העבודה, וגדול המעשה, וכמו שנכתב עוד בזה לקמן, ואין צריך לומר שצריך
שישמר נפשו מאד שלא לצער תלמיד חכם ושלא ימצא שום תלמיד חכם מקום קפידא עליו, וכבר
הזהיר התנא (אבות ב, י, תנחומא יתרו יב): הוי מתחמם
כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה וכו':
ואם גדול חיוב האהבה לתלמידי חכמים אפלו אינם קרוביו, שהכל
כקרוביו, על אחת כמה וכמה אם התלמיד חכם הוא קרובו ממשפחתו שחיב לאהבו יותר ויותר,
וחובה מטלת על אחיו וכל קרוביו להחזיק בידו ביתר שאת ויתר עז שיעמד על המשמר על
התורה ועל העבודה. וזאת תהיה להם לתהלה לשם ולתפארת, ובזה עושים כבוד לאביהם שיהיה
לו ניח רוחא על ידי בנו התלמיד חכם, וגם הם יקחו חלקם, זה חלק איש מכל עמלו אשר
יעמל, ונמצא שעושה חסד עם המתים ועם החיים. לכן אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק
בה (ישעיהו נו ב). עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה
מאשר (משלי ג יח):
אמנם לא מפני שאדם מספק צרכי התלמיד חכם יקל בעיניו, חס
ושלום, ואל יחזיק טובה לעצמו שהוא זן ומפרנס אותו, כי חלקו מנח בתוך נכסיו, כמו
שאמרו על הפסוק (שמות כב כד): את העני עמך, ושליחותה
דרחמנא הוא דעבד, ולא עוד אלא שיותר ממה שעושה העשיר עם העני עושה העני עם העשיר,
שזוכה בעבורו לעולם שכלו טוב, כמאמרם ז''ל (רות רבה ה ט, ויק''ר לד
ח) על פסוק (רות ב יט) האיש אשר
עשיתי עמו היום בעז לכן יזהר בכבודו. וגם התלמידי חכמים צריכים לזהר בכבוד אחיהם
העשירים, המהנים אותם ומחזיקים בידם. שאם אמרו (עירובין פו,
א), שרבי ורבי עקיבא היו מכבדים את העשירים אף שלא היו צריכים מהם,
כל שכן מי שצריך להם ונהנה מהם דחיובא רמיא עלה שלא להיות כפוי טובה ולכבדם קצת
ולטרח קצת עליהם למעבד להו ניח רוחא, וחבה יתרה יהא נודעת להם, וילמדו אליהם את
הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון (שמות יח כ) בנעם
שיח ולשון חבה, טובה תוכחת מגלה (משלי כז ה) מאהבה,
וישתתפו בצרתם לנוד להם ולהתפלל עליהם, ותמיד תהיה תפלתם עליהם למען ישכילו בכל אשר
יעשון, ובכל תורתם ומעשיהם הטובים יכונו גם עליהם. וכזאת וכזאת ישמע חכם ויוסף לקח
(משלי א ה), ויעשה באפן שימצא חן ושכל טוב בעיני
אלקים ואדם:
