ערך ישוב הדעת

פלא יועץ ערך ימים טובים

ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שאמרו (ירושלמי שבת סוף פרק ט''ו) לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסק בתורה. והן בעוון בדורות הללו לא נתנו ימים טובים אלא לעמל ויגיעה לסובב ברחובות קריה לבקר מבית לבית, וכשחוזר לביתו הוא עיף ויגע, עד שאינו נהנה מסעדתו, ונמצא שלא היו ימים טובים אלא ימי ענות אדם נפשו, ואפשר שיותר מנוחה יש לאדם ביום תשעה באב מביום טוב. ועברה גוררת עברה, בטול תורה והרבות דברים בטלים ואסורים. ועוד בה, שמתרבה הקפידה ושנאה ותחרות אם מבקר לאחד ואינו מבקר לאחר, או אם אינו מבקר לעניים אשר בשכונת העשירים, או אפלו שלא בשכונתם איכא קפידא, וחוששני גם כן מחטאת, כי ה' יריב ריבם ותובע עלבונם, שהם מתדכאים ומתרעמים ואומרים, אם היה לנו ממון, גם אנחנו היינו מכבדים:

הנה כי כן מה טוב ומה נעים אם יוכל אדם לפטר את עצמו ולומר ונקה, וישב בביתו בנחת ויעסק בתורה כפי ידיעתו דבר בעתו, ויעשה סעדתו, ויישן שנתו, ולא יאבד מנוחתו, וירבה שמחתו, כי השעה צריכה לכך. ששון ושמחה ישיגו, ונסו יגון ואנחה, לקים מה שאמרה תורה (דברים טז יד) ושמחת בחגך. ויתן אל לבו דברים המעוררים שמחה של מצוה, ולא שמחה של הוללות ככסילים המרבים לשתות יין ושכר, ויתנו בקולם קול עז בשירי עכו''ם ושירי עגבים, ונהי שלשם מצוה אומרים שעושים, אבל זהו עצת יצר הרע, עברה היא בידם, ה' הטוב יכפר בעד:

אבל המישרים ארחותם יתנו אל לבם דבר בעתו, על מה הימים נזכרים ונעשים, ומה הגיע על ישראל בימים ההם בזמן הזה, ויעמיק במחשבות טהורות מה טוב חלקנו אשר בחר בנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מכל העמים, וחבה יתרה נודעת לנו, ולא זז מחבבנו, ונתן לנו ימים טובים, אשר בהם משפיע על נפש רוח נשמה שפע קדשה וטהרה, ורצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל עם בחירו, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, עד שצוני לשמח ביום טוב, ולמצוה יחשב לנו, וקובע לנו שכר וכהנה רבות, היש חך מתוק מזה, כזאת וכזאת החי יתן אל לבו ויעמיק במחשבתו באפן שאי אפשר שלא לשמח:

ובכלל מצות היום לשמח לב אשתו ובניו כפי כחו וכפי הראוי להם לפי רצונם. ואמרו בש''ס (סוכה כז ב) משבח אני את העצלנים, שאין יוצאים מביתם ברגל, דכתיב (דברים יד כו) ושמחת אתה וביתך. ולא יפה עושים אותם שסועדים בבית חבריהם ביום טוב ומניחים את נשותיהם וילדיהם בביתם יחידים, ובודאי צער הוא להם, וראוי לאדם שיבטל קצת רצונו מפני רצונם:

והן בכלל לשמח לב עניים ואביונים קדם כל יום טוב כפי כחו, וידוע כמה החמירו בזהר הקדוש על זה ואמרו, שהקדוש ברוך הוא מבקר את העניים ביום טוב, ואם רואה שאין להם במה לשמח בוכה עליהם. ועוד אמרו, ואי איהו חדי בלחודוהי ולא יהב למסכני, ענשה סגי דלא יהב חידו לאחרא. עליהם כתוב (מלאכי ב ג) וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם, עין שם. ולכן לא יעבר מלתן לעניים בכל יום טוב כברכת ה' אשר נתן לו, ויירא ויפחד ולא יתרצה במעט שנותן, כי לפם גמלא שיחנא (כתובות טז, א), ואז ישמח לבו ויגל כבודו, ולא תאנה אליו רעה, ונגע לא יקרב באהלו, והיה שלום בחילו:

ובכלל מצות היום מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה ד, א) שמשה תקן להם לישראל שיהיו דורשין הלכות חג בחג, ואם חביבין דברי סופרים וצריך לזהר בהן, כל שכן וקל וחמר תקנת משה רבנו עליו השלום. והמצוה הזאת מטלת על התלמידי חכמים לדרש ברבים, ולתן חלק לה' בעלות המנחה בדבר בעתו דינים ומוסר, ועל שאר עמא חיובא רמיא, שיהיו באים לשמע על מנת לשמר ולעשות, ויקבלו שכר טוב על השמיעה ועל העשיה, וכזה יהיה חג לה', וישמח ה' במעשיו: