ערך יסורין

פלא יועץ ערך יסורין

כמה מיני יסורין הם, וכלם אהובים, כלם חביבים, שאם ישב אדם כל ימיו בשלוה, אין מתכפר לו מעוונותיו כלום, אבל יסורין ממרקין עוונותיו של אדם (ברכות ה, א ועי' רש''י נצבים כט יד), אבל צריך לקבולינהו באהבה ביודעו ומכירו תועלת שבהם, שמכפרים עוונותיו, והתועלת יותר גדול, שמנקה ומטהר את אשר פגם למעלה ועושה נחת רוח ליוצרו. הנה כי כן האיש הירא מעברות שבידו, וצר לו מאד ומר ממות על אשר פגם למעלה, יקל לו ויערב לו ויבסם לו כל מיני יסורין לתקן את אשר עות ולטהר את אשר פגם באהבתו את קונו, כי עזה כמות אהבה (שיר השירים ח ו) ונבחר מות מחיים ליראי ה' וחושבי שמו. ואם היה באפשרות והיה הדין נותן, היו מאבדים עצמם לדעת, ומוסרים נפשם למיתה בשביל לתקן את אשר עותו ולטהר את אשר פגמו, ומה גם כאשר יכיר האמת לאמתו, שכל העולם הזה וטובותיו ורעותיו הבל הבלים, כצל עובר, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה (ב''ר צו א) כצל עוף עובר הפורח באויר. ויפה שעה אחת של קרת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה (אבות ד יז). ובכן לא ישמח ולא יהא להוט אחר טובות העולם הזה, ולא יקפיד ולא יכבד עליו אם יחנה בחסרות, כי ידע שיהיו למאורות:

והנה יש יסורין בידי שמים מינים ממינים שונים, קשים ורכים, שנפרעים מן האדם לדעתו ושלא לדעתו. ומאחר שעל כל פנים הוא צריך לסבל אפלו על כרחו שלא בטובתו, טוב לגבר כי ישא על ולא יבל ולא יקוץ בתוכחות, ויקבלם באהבה ובשמחה ובטוב לבב, כי גדלה מעלת השמח ביסורין ומקבלם מאהבה, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ה א) שאמרו יכול אפלו לא קבלם מאהבה שמכפר תלמוד לומר, אם תשים אשם נפשו (ישעיה נג י). מה אשם לדעת, אף יסורין לדעת. ועוד אמרו, ואם קבלם מאהבה מה שכרו, יראה זרע, יאריך ימים, וחפץ ה' בידו יצלח:

ועל כל פנים על כל מין צער שארע לו יהא רגיל לומר, גם זו לטובה וכל דעבד רחמנא לטב עבד (ברכות ס, ב). ולא יהא ככסילים שבועטים וכועסים, ואם נופלים או נכשלים. אומרים דברי חרופין וגדופין. אוי להם שיורשים תרתי גיהנם שיגעים ביסורין לריק ומוסיפין על חטאתם פשע, אבל המקבלים הכל בטוב לב, אחריתם יהיה טוב, כי כל מה שנראה לאדם רעה, אלקים חשבה לטובה, אלא לפעמים הם נסתרות לה' ופעמים סוף שהן נגלות לנו, ועל דרך שפרשו רבותינו זכרונם לברכה (נדה לא א) באחד שנקטעה רגלו, ולא היה יכול לירד בספינה, והתחיל לקלל את יומו, וסוף שנשברה הספינה והתחיל לשורר, אודך ה' כי אנפת בי (ישעיה יב א). וידוע שמעט יסורין שסובל ומקבל באהבה בעולם הזה, מנכה הרבה מן העולם הבא:

ומה גם אם הוא מיסר את עצמו ומסגף גופו לכפרת עוונותיו, אז כל מועט ומועט מצטרף לחשבון גדול, ומעשיו מוכיחין עליו כי הוא אוהב את קונו, ואינו חושש על גופו בעבור כבוד קונו, ועל כן ירחמהו עושהו ויעביר אשמתו ולא יעיר חמתו. והנה מיני יסורין שיתיסר האדם בעצמו הם רבים, כגון לסגף עצמו בסגופין ותעניות, ושק ואפר יציע, ושלג וחרלים וכהנה רבות, ולפם צערא אגרא, שיתנכה מעוונותיו. והאיש הירא יאמין באמונה שלמה, שהכל כאין נגד מה שהוא חיב על היותו מכעיס את בוראו, וכדי לטהר את אשר פגם ולכלא פשע ולהתם חטאת, ואל ישיאנו יצרו באמר אליו שלא יוכל לסבל, כי שקר ענה ואין בפיהו נכונה, וכל אשר יחפץ האיש יעשה וכל יכול. ואם ראשית מצער, סוף כשירגיל יערב לו, ולא יוכל עבר מלעשותו, רק בתחלה צריך חזוק. והחי יתן אל לבו כי גדול כבוד אדוננו, ועזה אהבה הראויה עד כדי שטוב לגבר שימות אלף מיתות בשביל לקנות כבוד שמים, ממה שפגם למעלה ולעשות נחת רוח ליוצרו. ומה גם בידעו שאם לא יתיסר ברצונו, סוף שיתיסר יותר ויותר בעולם הזה או בעולם הבא על כרחו שלא בטובתו, וענוש יענש גם על אשר לא חס על כבוד קונו ולא השתדל בכל כחו לטהר את אשר פגם, ולנקות ולקנח את אשר לכלך היכל המלך בצואת וטמאת זהמת עוונותיו:

אמנם האיש אשר הוא באמת תש כח או שתורתו אמנותו או שהוא מלמד תינוקות וחושש פן ימעט במלאכת שמים, לא יפחת מלהתיסר ביסורין שאין בהם חלישות חיל, כגון מלקיות ולבוש שק ולסבל עקיצות פרעושים וזבובים לפעמים ולמשך ידו מתענוגים וממאכל שהוא ערב לחכו, שגלו לנו בשם הראב''ד (רבינו יונה בם' יסוד התשובה) שהוא חשוב כתענית וכקרבן. מי כהחכם שיודע לעשות זאת, וכזאת וכזאת לאכל לשבעה ולהיות בריא וחזק ושיתכפרו עוונותיו, וכל מין צער כל דהוא שמצטער בעצמו, עולה לחשבון גדול, שהרי אמרו (ערכין טז! ב) היכי דמי יסורין, כגון שנהפכה חלוקו וטורח להפכה, או שהיה רוצה להוציא מכיסו שתי פרוטות ולא יצא אלא אחת, שהצרך להחזיר ידו לכיסו. ויש תענית שעות, כמו שהיה אומר רבי יוחנן (ירושלמי נדרים פ''ח ה''א) אהא בתענית עד שאצא מבית המדרש. ובדניאל קחשב שהתענה, שלא אכל לחם חם (ילקוט שמעוני דניאל פ''י). ישמע חכם ויוסיף לקח, וכל אשר בכחו לעשות יעשה לשם שמים. ומה טוב חלקו אם יסבל צער ויסורין על דבר עשית מצוה, אין ספר שעושה כפרה מרבה, כגון שסובל טרח וצער לעשותה, או בשביל עשיתה, או שבשביל עשיתה בא לו חרפת אדם בליעל, והוא סובל ומעביר על מדותיו ואינו מקפיד, מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, שהרי אמרו (יומא כג א) המעביר על מדותיו מעבירין ממנו על כל פשעיו. מי חכם וישמר אלה. וכבר כתבו חכמי המוסר, שאם יאמרו לו לאדם: התרצה שימותו בניך לכפרת עוונותיך, יחרד האיש ויאמר, אתה ה' תשמרם. והתרצה שיכלה ממונך או שתתיסר ביסורים קשים בגופך, אף לזאת יחרד לבו ויאמר, שמרני אל. ואם כן אמר, חייך, במה תרצה שיתכפרו עוונותיך, הלא ידעת שאין הקדוש ברוך הוא ותרן:

והן אמת שהוא מתרצה ברחמים ומתפיס בתחנונים. וכתיב (הושע יד ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ואפלו הרהר תשובה בלבו, נעשה צדיק גמור (קדושין מט, ב), מכל מקום צריך יסורין לטהר את אשר פגם ולהתם ולכלה המקטרגים שנבראו בעוונותיו. הא למה זה דומה, למי שטנף ולכלך היכלו של מלך או החריב ביתו, וכעס המלך עליו והיטב חרה לו עליו, עד כי לא רוצה לראות את פניו. וסוף שבא אל המלך ובכה ויתחנן לו שימחל לו וישא פניו, ונתרצה עליו אמר לו, הריני נושא פניך ואוהב אותך כמאז וקדם, אך בתנאי שתטרח בכל מאמצי כחך לקנח ולנקות היכלי ולבנות את ביתי. מהרה חושה, אל תעמד, שאם לא תעשה כן ישוב אפי. כן הדבר הזה, ודעת לנבון נקל. ואם יאמר אדם, שאין בכחו לעשות ולסגף גופו, הלא אלקים יחקר זאת:

ומה גם כי מה יענה ליום פקדה, על אשר לא עשה דברים שאין בהם חלישות חיל כדבר האמור, וכהנה רבות אשר ביד כל אדם לעשות, בודאי שיתחרט על אשר כל אשר בכחו לעשות לא עשה, שניו יחרק ונמס לאין מרפא, והנה בעתה. והיסורין היותר טובים הם מה שידחק את עצמו ויסבל צער לכף את יצרו לעשות רצון יוצרו, ויבטל רצונו מפני רצון קונו, הן הם יסורין של אהבה, ולפם צערא מנכים לו מעוונותיו ויקבל שכר טוב בעמלו:

ואל יחשב אדם, שדי לו והותר במה שסובל, ונקה האיש מעוון, כי יאמין שהוא חיב הרבה מאד על שעובר מדי יום יום, בין בשוגג בין ברצון. והא למה זה דומה, למי שחיב הרבה באתרא דשמה קשטא, ואינו יודע סכום מה שחיב, והוא שולח שם לפרע בפרקמטיא, ואינו יודע אם שלח כדי חובו ואם נתקבלה הפרקמטיא ואם הרויח בה בין רב למעט, או אם הפסיד בה, או אם הלכה לאבדון באפן שצריך לעולם לשלח כל אשר בכחו, עד שילך לשם ויראה חשבונו, אולי יש תקוה שימצא קרן קימת לו. כן הדבר הזה. אם בינה לך, הבן את זאת. ועל זה נאמר (משלי כח יד) אשרי אדם מפחד תמיד:

ומה גם שאף אם הוא נקי ובר, טוב לגבר כי ישא על (איכה ג כז) ויסבל יסורין לכפרת עוונות הוריו, כי ראוי לבן לחוס על נפשות הוריו. וכן יעשה לכפרת עוונות כל ישראל, כי כלנו איש אחד נחנו. ומה גם שהאיש האוהב את ה' אינו חושש על עצמו, אלא על כבוד קונו, וכך הוא רוצה לטהר מה שפגם הוא, כמו מה שפגמו אחרים, שכל חפצו ורצונו לטהר הפגמים של מעלה ולהקל מצער המשיח, שסובל יסורין על עוונות ישראל, וזה צער השמים, ולעשות נחת רוח ליוצרו, הנה כי כן על יסבל ולא יבל, ולא יאמר דיי, רק הכל בעיניו ימעט, ובזה יהיה רוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו, שגורם טובה לעולם, ואשרי מי שעמלו לעשות נחת רוח ליוצרו: